החלטה בתיק תע"א 9964-09

1.         בפניי בקשת התובע לתיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית.

2.         בבקשה המקורית נטען כי הנתבעת לא פעלה על פי צו ההרחבה בדבר הגדלת פנסיית יסוד, בכך שביטחה את התובע בפנסיה בשיעור 5% ולא 6% כפי שנקבע בצו.

3.         במסגרת התיקון מבקש התובע להוסיף לסעדים בתובענה הייצוגית, סעד נוסף שעניינו הפרשות לפנסיה בשיעור של 5%, מכח ההסכם הקיבוצי המיוחד שבין המשיבה לבין האיגוד הארצי של העובדים בשמירה ואבטחה משנת 1972. (סעיף 15 וסעיף 50 (ג) לבקשה המתוקנת).

4.         ב"כ התובע מנמק את בקשתו בשינוי שחל לטענתו במצב המשפטי, בנוגע לאישור תובענות יצוגיות בעילות שמקורן בהסכם קיבוצי, בעקבות פסקי הדין ע"ע 629/07 וירון יגאל נ' תבל אבטחה וניקיון , ע"ע 67/10 יבטח בע"מ נ' חבושה ועוד.

5.         בתגובת הנתבעת נטען כי הבקשה כוללת טענות עובדתיות חדשות אשר אינן נתמכות בתצהיר.

            נטען עוד כי לא היתה מניעה מהכללת הסעד שמבוקש להוסיפו, במסגרת הבקשה המקורית וזאת מכח צו ההרחבה עליו הסתמך התובע במסגרת הבקשה המקורית.

עוד נטען כי אין מדובר בתיקון הסעד בלבד, אלא בהוספת עילה חדשה.

עיקר טענות הנתבעת הן כי היענות לבקשה בשלב זה, תסב לנתבעת נזק דיוני ותחסום אותה מלהעלות טענת התיישנות כנגד העילה החדשה.

6.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שהוגש לתיק, להלן החלטתי.

7.         תקנה 19 לתקנות התובענות היצוגיות קובעת:

            " (א)  בכל עניין של סדר דין בבקשה לאישור או בתובענה ייצוגית, יחולו תקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחויבים, והכל אם אין בחוק או בתקנות אלה הוראה אחרת לעניין הנדון".

            בתקנה 2 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 נקבע:

            " סדר הדין בכל ענין המובא לפני בית הדין, יהיה לפי תקנות אלה, אולם במידה שבענין פלוני נוהגים לפי סדר דין אחר - לא ינהגו לפי תקנות אלה".

8.         לפי תקנה 19 לתקנות תובענות יצוגיות, סדרי הדין הנהוגים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית הם אלה הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי.

לפיכך, בהתאם להוראת התקנה ביחד עם הוראת תקנה 2 לתקנות בית הדין לעבודה, יש לדון בבקשה לתיקון הבקשה לאישור תובענה יצוגית לפי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי.

9.         בפסק דין שניתן לאחרונה בבר"ם 4303/12 תמר אינסלר נ' המועצה האזורית עמק חפר , נדרש בית המשפט העליון לשאלת אמות המידה על פיהן יש לדון בתיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית.

בית המשפט שם סקר את הכללים המנחים בנוגע לתיקון כתבי טענות על פי תקנות סדר הדין האזרחי, כדלקמן:

            " תקנה 92 לתקנות סדר הדין - שחלה, בשינויים המחויבים, גם על בקשה לתקן כתבי טענות הקשורים בתובענה ייצוגית ... מקנה שיקול דעת לבית המשפט להתיר תיקון של כתב טענות בכל עת. לשם כך על בית המשפט לאזן בין שלושה אינטרסים: האחד, אינטרס מבקש התיקון בבירור טענה אמיתית שלא הועלתה מלכתחילה... ; השני, אינטרס המשיב שיריעת המחלוקת לא תורחב שלא לצורך; השלישי, אינטרס הציבור בניצול יעיל של משאבי השיפוט ובכך שבתי המשפט ידונו ויכריעו בשאלות השנויות במחלוקת. כדי לאזן כראוי בין האינטרסים הללו, שומה על בית המשפט לשקול ארבעה שיקולים מנחים: האחד, האם התיקון אכן דרוש לשם בירור השאלות אמיתיות השנויות במחלוקת... שיקול שני נוגע לאיחור בהעלאת הטענה - סיבתו ומידתו... שיקול שלישי הוא אם התיקון עלול לפגוע בבעל הדין היריב. בית המשפט לא יתיר את התיקון אם לצד שכנגד יש אינטרס ממשי להתנגד לתיקון, כגון כשהתיקון ימנע ממנו להעלות טענת התיישנות ... או יקנה למבקשו יתרון דיוני לאחר שוויתר עליו קודם לכן מטעמי נוחות והצד שכנגד הסתמך על כך ... שאלה רביעית היא האם בקשת התיקון הוגשה בחוסר תום לב. ההחלטה בבקשת התיקון תיגזר מאיזון ראוי בין מכלול השיקולים האמורים..." . (ההדגשה הוספה).

            בהמשך התייחס בית המשפט לתיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית וקבע: